רבים מהמטופלים נלחצים כשמופיע להם בממצאי דימות (כמו CT, רנטגן או MRI) ניסוחים כמו: "בלט דיסק ב־L4-L5", "שינויים דיסקוגניים", "שינויים ניווניים" ועוד.אפשר להבין אותם – זה נשמע מפחיד, במיוחד כשזה קורה במקביל לכאבי גב. לא מעט אנשים שומעים את זה ואומרים: "זהו. יש לי בלט דיסק. המצב אבוד." אבל האמת? זה ממש לא הסיפור המלא.

מה באמת מראים אמצעי הדימות?

MRI, CT או כל צילום אחר מראים תמונה של המבנה – לא של הכאב. זה כמו להסתכל על פנים של אדם בזכוכית מגדלת: תראה קמטים, צלקות ישנות, סימנים קטנים.האם זה אומר שהאדם סובל? לא בהכרח.כך גם בגב – חלק מהממצאים הם שאריות של תהליך ישן שלא גורם לכאב בכלל.הבעיה היא – הדימות לא יודע להבדיל בין "פצע טרי" שגורם כאב לבין "צלקת ישנה" שכבר לא רלוונטית.

מה אומרים המחקרים?

מחקרים רבים (למשל הסקירה של Brinjikji et al., 2015) הראו שממצאים כמו: בלטים, פריצות דיסק,שינויים ניווניים בדיסקים או במפרקים, נמצאים בשכיחות גבוהה גם אצל אנשים לגמרי בריאים – בלי כאב גב בכלל!

לדוגמה:בגיל 30: כ־50% מהאנשים ללא כאב מראים שינויים ניווניים.בגיל 60: מעל 80% יראו ממצאים "פתולוגיים" – למרות שהם ללא סימפטומים.אפילו בגילאי 20 – יש ממצאים כאלה אצל רבים מהבריאים.כלומר – לראות ממצא בצילום לא בהכרח אומר שהוא גורם לכאב. לפעמים זה פשוט תיעוד של מה שהגוף כבר הסתגל אליו.

אז למה כן משמשים CT ו־MRI?

בדיקות דימות הן כלי חשוב במצבים חריגים, כמו:

• חשד ללחץ משמעותי על חוט השדרה,

• תסמונת זנב הסוס (Cauda Equina Syndrome),

• חשד לשבר, זיהום או גידול,

• כאב חמור שלא משתנה לפי תנועה או מנוחה.

במקרים האלה – צילום יכול להציל חיים או למנוע נזק חמור. אבל ב־מעל 90% ממקרי כאבי הגב, אין צורך מידי בדימות. הוא לא יוסיף מידע משמעותי – ולעיתים אף יבלבל.

אז מה כן גורם לרוב כאבי הגב?

בדרך כלל מדובר בעומס חוזרני על הגב – תנועה, תנוחה, או חוסר איזון שרירי שהובילו לרגישות זמנית ברקמות. אלה חדשות טובות – כי כאב כזה בדרך כלל משתפר עם תרגול, תנועה, והפחתת רגישות.

הרבה יותר חשוב לבדוק: מה מחמיר ומה מקל על הכאב, איך אתה נע, ואיך השרירים והעצבים מגיבים.